יוסף משה מהנדסים וקבלנים (2004) בע"מ נ' הענווה פיתוח וניהול פרוייקטים בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית המשפט השלום בחיפה.

לטענת המבקשת כל החלופות הרלוונטיות בתקנות מצביעות על כך שסמכות השיפוט בתובענה מסורה לבית המשפט בחיפה שכן כתובתה של המבקשת , משרדה הרשום ומקום ניהול עסקיה נמצא בכפר דלית אל כרמל. כך גם לטענת המבקשת בינה לבין המשיבה מעולם לא היה כל קשר עסקי והם בבחינת צדדים רחוקים להמחאות, זאת לאחר שהמבקשת משכה את ההמחאות נשוא בקשת הביצוע לקבלן בשם נאי נוי ( להלן: "הנפרע") וזה האחרון הסב אותם ככל הניראה לידי המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה שכן לטענתה עסקינן בתובענה שטרית אשר כללי הסמכות המקומית להגשתה נגזרים מהוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד -1984 ( להלן: "התקנות) וכי די בחלופה אחת מהחלופות המפורטות בתקנה 3(א) לתקנות ע"מ להקנות לבית המשפט סמכות מקומית לשמיעת התובענה. לטענת המשיבה , כפי שצוין על ידה בבקשת הביצוע לבית משפט השלום בפתח תקוה סמכות שיפוט הואיל וההתחיבות לפרעונם של ההמחאות נשוא בקשת הביצוע נוצרה בפתח תקוה במשרדה הרשום ושם גם מסר לה הנפרע את ההמחאות. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי ממילא אין ליחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית בימינו וזאת בין היתר בשים לב למרחקים הקצרים.

דיון והכרעה

אכן ככלל צודקת ב"כ המבקשת שעה שהיא מפנה לפסיקות בתי המשפט השונים השונות אשר קבעו בין היתר כי :

"במדינה קטנה כמדינתנו, ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר ואין ענין זה ראוי בנסיבות רגילות לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" ראה רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ( פורסם במאגרים משפטיים).

אך יחד עם זאת, אין לומר כי כללי הסמכות המקומית פסו מן העולם באופן שאין להם עוד מקום בסדרי הדין ו/או שאין מקום להקפיד עוד על הכללים המצוינים בתקנות.

הלכה היא כי "המבחן שעל פיו נקבעת הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע שטר איננו נקבע לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות בלבד. אלא, לפי המקום שבו רשאי מבקש הביצוע להגיש תביעה בסדר דין מקוצר על פי השטר.  

אין חולק על כך שעם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקוצר. לפיכך, ברי כי על בקשת הביצוע לעמוד בתנאי חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות (ראה: 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3)746).

אכן לתובע מכוחו של השטר, המשיבה בענייננו, הזכות לבחור את החלופה הנראית לה ביותר מבין חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות. זאת, כמובן, בשעה שנסיבות המקרה אכן תואמות את הוראת החלופה שנבחרה (ראה: ת"א(ת"א) 106353/01 קרנית נ' עזבון המנוח מוקדה, (פורסם במאגרים המשפטיים).

לאחר עיון בהמחאות נשוא בקשת הביצוע, בבקשה, בתגובה, בתשובה ובהוראות החוק, סבורני כי הדין במקרה זה הוא עם המבקשת וכי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה.

בעיניננו, ובהתייחס לנושא הסמכות המקומית, המשיבה אינה מכחישה את טענות המבקשת ביחס לנסיבות שבהן ניתנו ההמחאות מהמבקשת לנפרע, אך יחד עם זאת טוענת המשיבה כי כללי הסמכות המקומית נגזרים למעשה מעיסקת היסוד בינה לבין הנפרע ולא מהעיסקה בין המבקשת לנפרע.

ראשית אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי כללי הסמכות בעניננו, נגזרים מעיסקת היסוד בינה לבין הנפרע. ככל והמשיבה היתה מגישה את בקשת הביצוע כנגד המבקשת וכנגד הנפרע, אזי ככל והיתה מוגשת התנגדות ע"י הנפרע ( במקביל להתנגדות המבקשת), היתה התובענה יכולה להתברר גם במסגרת בתי המשפט במחוז המרכז שכן די שיש סמכות שיפוט כנגד נתבע אחד ע"מ לקשור את כלל הנתבעים. יחד עם זאת, משעה שהמשיבה בחרה שלא להגיש את תביעתה כנגד הנפרע ( יהיו נימוקיה אשר יהיו) אזי כללי הסמכות נגזרים ממערכת היחסים בין המבקשת לבין המשיבה ולא בין המשיבה לנפרע.

שנית, בהתיחס למקום התשלום אזי כאשר לא מצוין בשטר שמשוך, מקום פירעונו, יש לפעול בהתאם לסע' 3(ד)(3) סייפא לפקודת השטרות אשר קובעת כי: " באין מקום פירעונו של השטר קיים במפורש יראו כמקום פירעונו את המקום שננקב בו כמקום עיסקו של הנמשך או כמקום מגוריו, במקרה דנן מקום מושבו של הבנק ממנו נמשכו ההמחאות נשוא בקשת הביצוע הינו בדלית אל כרמל ולכן המקום המיועד לקיום התחייבות התשלום הינו בדלית אל כרמל.